אֲנִי רוֹצֶה לַחֲזֹר
אֶל הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלִּי
הַיָּמִים הַיְּחֵפִים שֶׁל בִּנְיָמִינָה –
כֵּן, אֲנִי זוֹכֵר, הַכֹּל זָרַם לְאַט,
הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מִהֵר
אֲנָשִׁים אָמְרוּ שָׁלוֹם,
חָבֵר הָיָה חָבֵר

ממש כמו אהוד מנור גם רעות ויובל חלמו על ימי בנימינה שלהם, והימים הללו הגיעו!
הם חיו עם ילדיהם בשלווה בסיאטל הגשומה, כשהרצון לילדים ישראליים יותר, בשילוב הקורונה
שהכתה בעולם – האיצו את תהליך החזרה שלהם ארצה.
הבית שלהם הושכר במהלך השנים, וכשחזרו לא ענה על הצרכים בכמות החדרים והחלוקה שלהם.

שעות רבות של תכנונים, שיחות בזום, קילומטרים של מיילים, ושבוע אחד קסום בישראל שבו רעות
באה במיוחד לבצע את כל הבחירות לבית, תהליך ששילב צחוק והרבה אנרגיות טובות.

האמונה שנתנו בי רעות ויובל , ריגשו אותי כבר מהיום הראשון, ולאורך כל חודשי העבודה,
שמתבטאים בתמונות הסופיות.
מה השתנה בבית? הוספתי חדר ילדים וחדר מקלחת, העברתי את חדר הכביסה לקומת המגורים, הגדלתי וחילקתי אחרת את חדר השינה.
הסלון והמטבח – היו חלל מאתגר למרות גודלו – במרכז המטבח העמדתי שולחן אוכל נפתח, ויתרנו על "אי" במטבח לטובת מעברים נוחים ומטבח גדול ומפנק. לבית נבחר מראה – כפרי – מודרני חם ומזמין,
רצפת פרקט, כולל מדרגות –  וצבעוניות רכה שמתאימה בדיוק למשפחה הזו.
השיפוץ הסתיים בהצלחה והבית מדויק לצרכים של המשפחה ועונה על כל חלומותיהם.